מאמרים וכתבות

היחסים בין המודרכת שלי לבין הבת המתבגרת שלה השתפרו פלאים. הן הגיעו אלי לפני מספר חודשים דרך המלצה של חברתה הטובה של המתבגרת, ששוחחתי איתה בהקשר אחר. פגשתי אמא יפהפייה, מוכשרת וחכמה, שבעלה עזב את הבית לטובת משפחה חדשה והשאיר אותה לגדל ארבעה ילדים כהורה יחיד במלוא מובן המילה, מותשת ומודאגת בגלל בתה בת ה - 15 שמתייחסת אליה כאל משרתת, מעליבה אותה, מסרבת לכל שיתוף פעולה ובאופן כללי לא סובלת אותה. "אני משתגעת", אמרה לי האמא, "אני עושה כל מה שאפשר, מעירה אותה בבוקר, מסיעה אותה לבית

כן, לבנות שלי יש שני בתים. לא בית אחד "אמיתי" ועוד איזה חדר שישנים בו אצל אבא, אלא שני בתים ממש. שני בתים עם בגדים, משחקים, תמונות על הקיר, מגנטים, ברכות מהחברות, וחלק אמיתי מהן שנקלט על הקירות, כמו טפט, כמו ריח. אני לא מצליחה להבין את זה באמת. אני לא גדלתי ככה, ההורים שלי הרי לא התגרשו. היה לי את החדר שלי, שנלחמתי על זה שהוא יהיה רק שלי (ורק בגיל 15 באמת סופסוף קיבלתי חדר קטנטן, סגירה של מרפסת בשטח של 6 מ"ר, אבל עם דלת). הוא היה המבצר שלי, והוא היה הביטוי הכי חזק של הזהות של